ReStart 50+

נולדתי בקיבוץ בסוף שנות ה-60 להורים חלוצים שהקימו את הקיבוץ.

הייתי בת זקונים לאחר שלושה בנים, בתקופת הלינה המשותפת של אז- בה הגחנו לאוויר העולם ומיד הגענו לבתי הילדים. בתקופה ההיא הילדים גרו בנפרד מההורים והיו זוכים לראותם לשעות בודדות, אחרי הצהרים ובשבתות. הרגשתי נטושה ואבודה רוב שנות ילדותי. כשבגרתי, הכמיהה להורים הפכה לכעס כלפיהם שנים רבות. לימים הבנתי שכעס מצטבר באיברי העיכול ובכבד, ויש ללמוד לשחררו כקיטור קבוע.

תמיד נמשכתי לאמנות (בת לאמא ציירת), לקריאת סיפורים ולכתיבה. בצבא הייתי מורה חיילת, ולכן לאחר החתונה עם לואי, המשכתי ללימודי הוראה לחינוך מיוחד באורנים. חלמתי ללמד ילדים צעירים לקרוא ולכתוב דרך משחקים שאצור להם, אבל משחק הגורל התגלגל אחרת...

כשהתקבלתי לעבודת ניהול מרכז למידה בחטיבת הביניים, נרתמתי לשליחות חדשה, וראיתי את עצמי –קול - עבור אותם תלמידים לקויי למידה הזקוקים לסיוע לימודי. בהמשך הקריירה החינוכית שלי סיימתי תואר שני כיועצת חינוכית על מנת להשלים את נקודת המבט גם על עולמם הרגשי.

כך, בינתיים, הקמתי משפחה, נולדו לי שלוש בנות מקסימות, והתחלתי לתרגל יוגה בקביעות.

העבודה דרשה מסירות אין קץ ואתגרים גדולים מאוד ביחסי אנוש מול משרד החינוך מול הנהלה ואנשי צוות, מול תלמידים והורים. אהבתי לקרוא אבחונים ולייצר תוכניות למידה עבור תלמידים, אהבתי להשתמש בקלפים וביצירתיות בשיעורים שלי. היו תקופות שניהלתי את צוות החינוך המיוחד ואת מרכז הלמידה שכלל כ-50 תלמידים עם תוכניות למידה אישיות. בנוסף ריכזתי מבחני עברית לשכבת כתה ז' שכללה 120 תלמידים, והכנת תיקים אישיים לתלמידים שזקוקים התאמות היבחנות לבגרות.

לאחר כ- 18 שנות הוראה וריכוז, בית הספר גדל והתרחב, הרגשתי הצפה ועומס בתחומים מסויימים לא בנוח: תלמידים סירבו ללמוד, סירבו לשתף פעולה, ומצידי חשתי, שאני זקוקה לשבתון. במקביל הופיעו כאבי בטן מוזרים. בשבתון נרשמתי ללימודי NLP, מהסיבה שקיוויתי לקבל כלים חדשים שיאפשרו לי לקדם את תלמידיי, ולהתמודד עם מרצם התוסס. בחודשי הקיץ נבדקתי, אינסוף בדיקות, שמסקנותיהן הביאו את האבחנה של סרטן באיזור הכבד.

המומה ושבורה התקשיתי לקבל את הידיעה, להפנים אותה, ולאסוף את עצמי לתוכנית טיפול. התוכנית שהרופאים ייעדו לי היתה כימותרפיה כל שלושה שבועות עם קוקטיילים של משככי כאבים וסימפטומים ומונעי הקאות למיניהם. הגוף צעק לי "לאאא"- הופיעו נימולים בידיים, סחרחורות, גלי חום, קשיי הירדמות ושינה ועוד תופעות שונות ומשונות. סמכתי על הרופאים, אך כל הזמן הייתי בקשב לגוף. לא רציתי לשמוע סיפורים של אחרים. לא על הצלחות ולא על מיתות. הסתגרתי יותר ויותר, רציתי להיות לבד. אך הייתי אומללה.

יחד עם זאת, דבקתי ביוגה ובלימודי הNLP. שם החברים נתנו לי כוח, כתיבת ההרפיות וההקשבה להן נתנה לי רגיעה ופתח לתקווה. האמנות שלי, בחימר, נתנה לי ביטוי לתחושות שליוו אותי. התמדתי בריקודים ובחיזוק קשרי חברותיי הטובות.

במהלך התקופה היו שינויים בתאים הסרטניים, פעם קטנו ופעם גדלו. חיפשתי מה אני עושה, היכן אני "מסתובבת", מהו הגורם המביא לשינוי.

לימודי הNLP סייעו לי בבניית אופק- שבו, באמצעות הדמיון, הייתי במיינדסט של "עצמי אידאלי",           כל הזמן חלמתי על איך אני נראית כשאני במיטבי, בריאה, שמחה, רוקדת ושרה.  החזקתי בתמונה הזו זמן רב מאוד ומקביל כתבתי מדיטציות, הקלטתי אותן והקשבתי להן  באדיקות רבה 21 יום, כפי שמייעצים המומחים לשינוי.

לימים אני מבינה שבכך, למדתי להקשיב ולאהוב את קולי, להיות קשובה פנימה- לתחושות, לכאבים וגם לקולות פנימיים דקים שלחשו לי בעיניים עצומות:  "ככה זה טוב !"; "אני יכולה !" ; "אני אלופה כפי שאני !" ועוד...

ב6 השנים של המחלה, בחרתי לעצמי מגוון טיפולים שונים ומשונים- בתזונה,לימודי NLP, בריקול הילינג, שיאצו ודיקור, ב"קאמבו" (ארס צפרדעים מהאמזונס), בטאפינג,emid  תרפיה בתנועות עיניים, תקשור, ייעוצים רוחניים למיניהם ועוד; את חלקם למדתי על מנת לעזור לעצמי.

כאנלפיסטית, אני מאמינה שמה שבשליטתנו הוא בר שינוי. וגם אם נדמה כי ניסינו הכל- תמיד יש עוד אפשרות. למדתי, בעקבות ה- GNM (התאוריה של הרפואה הגרמאנית החדשה), כי מחלות נגרמות ע"י קונפליקטים, ורגשות שנתקעים בגוף. בטיפולים השבועיים עבדתי על שחרור רגשות מודחקים ובמקביל על אמונה בעצמי ובכוחות הריפוי שלי. 

כך הגעתי להבנה ששנים רבות מידיי נשארתי במסלול שלא תאם את החלומות שלי, שגרמתי לעצמי סבל, בכך שריציתי את "המערכת", לא אמרתי את דעתי עד הסוף ולא עזבתי כשרציתי לעזוב כי : "עבודה טובה לא עוזבים", ו"אני לא אחת שקשה לה אז היא פורשת!" הבנתי שבתקופת ההוראה, קצת כמו בילדות, שיחזרתי בתת המודע את המקום המוכר, תחושת בדידות וחולשה שבה אני מפרשת את המציאות, שוב כמו הילדה הנטושה והכאובה של פעם, רק שכבוגרת גם הענשתי את עצמי בעונשים שונים, למשל בחוסר אכילה.

בהצלבות נתונים שעשיתי עם המטפלת שליוותה אותי, התברר שהמחלה היא ב"ריפוי תלוי". הקונפליקטים אמנם נפתרו, אך עצם המגורים שלי בקיבוץ משאירים טריגרים בלתי מודעים במרחב המגורים שלי, כלומר שכאבים מהילדות עדיין תופסים מקום "חי" ובועט בגופי ואינם מפנים תאים סרטניים.

בחיפוש אחר האמת שלי, משפטים כמו : "הכל בראש" ; "אני בשלמות עם הקטנה שבתוכי" ; "הרמוניה פנימית מובילה להרמוניה חיצונית" ; "האלוהות בתוכי" הובילו אותי למדוט, ולחפש שקט פנימי, להוריד רעשי רקע שהגיעו אליי מהוריי ומהחינוך שקיבלתי. כך הפסקתי לראות טלוויזיה ולשמוע שירים שאהבתי (גם שלמה ארצי), מתוך הרצון לזקק את המסרים שהמוח שלי קולט.  אף אחד לא יכתיב לי איך להרגיש ומה לחשוב ! ניטרלתי כוחות של הרגלים ישנים. אז, גיליתי עולם שלם של תדרים- אותם אני "שותלת" במדיטציות שלי. עוד, התחלתי באימון בפיתוח קול- דבר שחידד לי את חוש השמיעה והקול, נתן לי אפשרות לזייף ולטעות בלי פחד וגם להתוודע אל עוצמות הקול שלי. שם, עברתי מסע מול אמא והסליחה אליה התגבשה לכדי מופע פרטי, מרפא ומרגש, שבו "קיפלתי" את כאבי הילדות והכמיהה אליה בשיר ובצליל.

זוהי התמרה- כאשר רגש בתדר נמוך (עצב, כעס) מקבל מהפך אנרגטי לתדר גבוה של סיפוק ושמחה.

אני טרם סיימתי את המסע שלי, אני עדיין בחקר ובגילוי, עדיין משחררת רגשות חסומים, מתמודדת עם פחדים, אך כעת, מתוך תחושת השליחות, אני מלווה אחרות במסע שלהן. אלה שרוצות מאוד בשינוי פנימי עמוק, בעזרת התמדה ותרגול, חמלה לעצמך ולקיחת אחריות על חייך. כשהייתי בעין הסערה- חיפשתי בנרות את הליווי שיתאים לי- איך להתנייד בעולם, במה להסתייע, מה לאכול, והכי חשוב כיצד לעזור לעצמי.

אני מאמינה שבכל אחד.ת מאיתנו קיים המפתח לשינוי והחלמה, וביחד איתו, קיימים- הרצון לחקור ולגלותו וכל המיומנויות הנלוות על מנת לאמן את עצמנו להשיג איכות חיים, בריאות ורווחה.

אני מנחה נשים, מטפלים, קבוצות וצוותים לתהליכי עומק בתודעה. מקבלת בקליניקה ובזום, מעבירה הרצאות וסדנאות, בבית או בטבע. השנה יצרתי את קלפי "כוחות של אור", שהם 33 קלפי קסם הכתובים בשפה נשית ומשלבים שאלות להתפתחות אישית.

בין גאוותיי המקצועיות אני מונה:

·        סדנת אמהות ומתבגרות,

·        מדיטציות בטבע

·        מעגלי נשים להעצמה וחיזוק משאבים.

·        סדנאות לצוותי מורים

·        סדנאות מסע הגיבור לילדים.

·        הפעלת קלפים לכל המשפחה ועוד.

קראתי לעצמי "מחלימה בהודייה", כדי שלא אשכח להודות על כל הטוב שנפל בחלקי בעקבות ההחלמה המודעת והמתנות שלה- משפחה אוהבת והאישה המאושרת בחלקה שאני לומדת להיות. הצלחה מסחררת נוספת, היא שבמסגרת תפקידי כמורה לשילוב תלמידי חינוך מיוחד, זוהי שנה שלישית בה אני יוצרת משחקים לילדים בביה"ס היסודי, בחדר- ריפוי כפי שחלמתי לעשות בתחילת דרכי החינוכית.                 

(בתמונות- פסלים המעטרים את גינתי הקסומה)